החלטה בתיק תא"ק 34522-05-11

1.     המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 138,081 ש"ח. המשיבה במועד הגשת התביעה נתונה בהליכי פירוק. על פי כתב התביעה ביום 19.11.2007 שכרה המבקשת (להלן: "החברה") מהמשיבה מכונית מסוג מאזדה שנת ייצור 2008 (להלן: "המכונית") לתקופה של 36 חודשים על פי תנאים שנקבעו בהסכם בין הצדדים.

2.     החברה התחייבה לשלם למשיבה 36 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 2,378 ש"ח בתוספת מע"מ לחודש, וכן הפקידה פיקדון בסך של 17,882 ש"ח בתוספת מע"מ. כמו כן התחייבה לשלם תשלום בסך של 20 אג' לכל ק"מ עודף מעבר ל-25,000 ק"מ לשנה. להבטחת הפרעון של התשלומים מסרה החברה למשיבה שטר חוב על סך 95,508 ש"ח (להלן: "השטר"). הנתבע 2 (להלן: "הערב") ערב קיום כל התחייבויות החברה על פי ההסכם. המשיבה טענה כי הנתבעת שילמה 5 תשלומים חודשיים בגין המכונית. לאחר ביצוע התשלומים חדלה הנתבעת לפרוע את התשלומים. ביום 11.10.2010 המשיבה פעלה להשבת המכונית לחזקתה ובגין התפיסה חויבה החברה בתשלום בסך של 4,060 ש"ח. עוד טוענת המשיבה כי נגרמו נזקים למכונית בהתאם לחוות דעת שמאי בסך של 1.872 ש"ח. עוד טוענת המשיבה כי החברה חרגה ב-38,193 ק"מ מהק"מ המוסכם ולכן חויבה בסך 8,860 ש"ח. כמו כן נותרה חייבת סך של 3,145 ש"ח בגין נסיעות בכביש 6.

3.     המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, כאשר הערב הגיש תצהיר בשמו ובשם החברה ובו טען כי החברה עשתה עסקה עם המשיבה לגבי שני רכבים: האחד מסוג פאסט והשני המכונית נשוא התביעה. על פי התצהיר הוסכם כי על הפאסט ישולמו 5,000 ש"ח מדי חודש ועל המאזדה 2,387 ש"ח מדי חודש. עוד מצוין בתצהיר כי החברה במסגרת העסקה הייתה צריכה לשלם מקדמה ע"ח הרכבים שרכשה על סך של כ-30 אלף ש"ח על שני הרכבים. לטענת הערב החברה מסרה רכב מדגם מאזדה 6 שהיה ברשותה ששוויו אז היה 66,000 ש"ח במקום הסכום של 30,000 ש"ח לרכב, על מנת שתיערך התחשבנות בעניין. בהמשך כותב הערב: "לאחר ביצוע שבעה תשלומים ששילמה הנתבעת 1 בסך כולל של 51,646 ש"ח...אירע לי מקרה מצער לאחר שהותקפתי והרכב מדגם פאסט נשרף כליל באותו אירוע. המשיבה הגיעה לסיכום כי תקבל את כספי הביטוח והחברה תוותר על רכב הפאסט וכל הסכומים ששולמו עד לאותו מועד יזקפו ע"ח המאזדה". לטענתו אם כך, החברה שילמה 102,646 ש"ח שהם הסכום של המאזדה 6 ששווייה היה 66,000 ש"ח וכן הסכום ששולם בשבעת התשלומים הינו סך של 51,646 ש"ח.

4.     מכאן שהערב טוען כי לו הייתה החברה צריכה לשלם את תשלומי המאזדה נשוא התביעה הרי השווי היה צריך להיות 103,496 ש"ח. ואילו בפועל הוא שילם 102,646 ש"ח ולכן לטענתו הוסכם כי התשלומים יופסקו והמאזדה תועבר לרשות החברה.

5.     ב"כ המשיבה חקרה את הערב בבקשת הרשות להגן ולאחר מכן הצדדים סיכמו בעל פה.

דיון והכרעה

6.     הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) וב ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41.

7.     לאחר ששמעתי את חקירת הערב ולאחר שקראתי את תצהירו אני מוצאת כי יש מקום לאפשר לו רשות להגן.

8.     לפיכך, אני קובעת כי התצהיר ישמש כתב הגנה.

9.     הצדדים יבצעו הליך גילוי מסמכים ושאלונים כדלקמן: הצדדים יגישו הדדית בקשה לגילוי מסמכים ושאלונים עד ליום 5.9.12. הצדדים ישיבו לגילוי המסכים ולשאלונים עד ליום 11.10.12.

10.            ב"כ המשיבה תגיש ראיותיה עד ליום 11.11.2012

11.            ב"כ נתבעים תגיש ראיותיה עד ליום 11.12.2012.

12.            נקבע לקדם משפט נוסף ליום 18.12.2012, בשעה 10:00.

ניתנה היום,  כ"א תמוז תשע"ב, 11 יולי 2012, בהעדר הצדדים.